לפני משהו כמו חמש שנים, כשהייתי בערך בת חמש עשרה, החלטתי
At A Glance Author alma When Five years ago לעשות עגיל בשפה או לברט, איך שתרצו לקרוא לזה. ההחלטה לא הייתה כזאת
מסובכת, פשוט התחשק לי ככה ספונטנית לעשות אז נסעתי עם חברה לכפר סבא
היה שם סטודיו שאני אפילו לא זוכרת איך קוראים לו הוא גם לא קיים
כבר כמה שנים סגרו אותו איזה חצי שנה או שנה אחרי שהייתי שם.
אז נסענו לסטודיו וזו הייתה פעם ראשונה שהלכתי לסטודיו וקצת נלחצתי כשהגענו,
בעיקר בגלל ששמעתי את הרעש של המכונה וזה ממש הזכיר לי רעש מקדחה של
רופא שיניים, ואני שונאת רופאי שיניים וזה עשה לי ממש רע ולא רציתי להכנס פנימה בכלל.
אז היינו איזה שעה בחוץ עישנו את עצמנו למוות רק כדי שאני אצא מהלחץ.
אחרי שעה התחלתי להרגיש כמו מטומטמת, כי אני הרי לא פחות אלחץ כשיכניסו לי מחט
לשפה, אז אמרתי לעצמי להפסיק עם כל ההיסטריה ויאללה נכנס.
נכנסנו, היה פירסר
נחמד שאני לא זוכרת את שמו, הוא ביקש ממני לשבת וכמובן עשה את כל התהליך, כפפות,
חיטוי, עניינים. הוא תפס לי את השפה עם מכשיר מתכתי כזה ומשך אותה לכיוונו כדי שהיא
תבלוט יותר, הכניס מחט עם מעטפת פלסטיק כזאת, הוציא את המחט והכניס בתוך
צינור הפלסטיק עגיל שבחרתי מקודם. זה לקח בדיוק עשרים שניות כל התהליך,
ובאמת שהכאב לא היה נורא, כולה דקירה קטנה ופתאום עצם זר בתוך הגוף שלי.
אחרי זה נסענו אל החברה שבאה איתי, הייתי אמורה לישון אצלה באותו יום. אבא שלי התקשר
ואמר שהוא לא מסכים כי זה ערב לימודים ושאני אחזור הביתה. חזרתי הביתה וכמובן
ששני ההורים עשו פרצוף של מה נראה לך שאת עושה, אבל לא התרגשו יותר מדי
כי הם האמינו שאני בקטע למרוד עכשיו וזה יעבור לי תוך חודש, אז הם אמרו סבבה,
ניתן לך חודש להסתובב עם זה עד שירד לך כל המגניבות מזה.
כמובן שלא הורדתי. היתה לי מלחמה חוזרת ונשנית איתם על עניין העגיל כי הם חשבו
שזה מכוער ושאני מטילה בעצמי מומים.
באיזשהו שלב, אחרי חודשיים שמתי לב שהעגיל
שלי עקום- כשחייכתי, הוא נטה אלכסונית. תמיד. אז הבנתי שהפירסר הכניס לי את
המחט קצת על הצד מדי וזה יצר חור אלכסוני. לא כזה התרגשתי כי זה פירסינג, אפשר
להוריד ויהיה בסדר. אחרי חצי שנה, שמתי לב שהחניכיים התחתונות שלי נראות קצת אחרת.
לא כזה ייחסתי לזה חשיבות כי בדיוק לא מזמן הורידו לי גשר שהיה לי על השיניים אז חשבתי שבטח זו תוצאה של יישור השיניים.
אחרי שנה, גיליתי ששן ספציפית אחת מתחילה להחשף בגלל שהחניכיים ממש נסוגו לי. וגם אז כמו מטומטמת חשבתי שזה לא כזה עניין. פשוט לא רציתי להוריד את העגיל.
אחרי כמעט שנתיים הורדתי אותו, בעיקר כי היו לי כאבים נוראיים בשן הזו, והרגשתי כבר איך העגיל מגרד לי החניכיים כלפי מטה. עכשיו, בגלל שהתעלמתי יש לי נזק בלתי הפיך לחניכיים, עם שן שלא רק שהחניכיים נסוגו ממנה כמעט לגמרי וכל השורש שלה נחשף, גם רוב הסיכויים שהיא תיפול. השיניים התחתונות שלי התעקמו מחדש למרות שהייתי יותר משלוש שנים עם גשר כדי ליישר אותן.
אז הרסתי לעצמי לגמרי את השיניים, בזבזתי כסף, ועכשיו אני אצטרך לעבור ניתוח כדי שלא תיפול לי השן וכדי להחזיר את החניכיים לשלמותן.
מסקנה, אם אתם עושים עגיל בשפה\לברט, תשימו לב טוב טוב מה הולך לכם בפה.
ואל תתעלמו!