אני בת 15 מתל אביב, אין לי שום פירסינגים, רק שבעה לובים, שלושה מהם בחירור עצמי, ודאבל הליקס שנעשה עם אקדח.
At A Glance Author anonymous When A week ago Artist אני Studio החדר שלי Location כאן בערך מכיתה ו', עוד מהיסודי, ממש רציתי עגיל בטבור, בסביבות סוף כיתה ז' קיבלתי רשות, אבל לא תקציב. חיכיתי איזה שנתיים ואמא שלי תמיד דחתה את זה, עד שכבר לא הכי מתחשק לי...
אחרי זה באה האהבה החדשה שלי, בסביבות אמצע כיתה ח' ממש התחלתי ראהוב סיידליפ, ואני עדיין רוצה. פשוט אין שום סיכוי שבעולם שיסכימו לי, כך שאני לא ממש שוקלת את זה ברצינות כרגע.
לפני בערך שבוע החלטתי שבא לי לעשות נזם.
על האפשרות ללכת לאיזה קיוסק נידח ושיעשו לי שם עם אקדח מזוהם וויתרתי על ההתחלה.
על האפשרות ללכת לפירסר וכל זה, גם לא היה לי תקציב ועצבים וגם אישור הורים לא.
אז החלטתי שאני עושה בעצמי, ככה לכמה ימים, כי אין לי כוח לטפל בזה ברצינות וגם יש לי אלרגיה כך שזה לא יהיה לי הכי נוח.
הוצאתי את המחט הכבר-לא-כל-כך סטרילית שלי, הלכתי למקרר הוצאתי את הבקבוק פינלנדיה ושפכתי קצת בתוך כוסית קטנה, הבאתי צמר גפן, חיפשתי איזה עגיל וסידרתי הכל על משטח נקי ליד המראה שלי בחדר.
שתפתי ידיים איזה 500 פעם וניגשתי לעבודה.
הרטבתי את הצמר גפן בוודקה, חיטאתי את האף ואת העגיל.
חיטאתי את המחט, וגם עברתי עליה עם מצית כדי להרוג את החיידקים וכל זה...
מצאתי נקודה מתאימה פחות או יותר, והתחלתי את העבודה.
בהתחלה זה היה ממש ממש קל, המחט חדרה קצת בשכבה הרכה, ואז נהיה לי ממש קשה. כל פעם הרגשתי את העור מבפנים נקרע, אבל המשכתי. אחרי כמה פעמים התייאשתי ועזבתי את זה.
ואיזה 7 פעמים לפחות עבר כל התהליך הזה מחדש...
אחרי איזה לא זוכרת פעם, המחט חדרה והרגשתי כזה כאב שזלגו לי דמעות. ופשוט לא יכולתי יותר, אבל אחר זה ניסיתי שוב.
אחרי כמה פעמים כושלות החלטת לקחת מחט תפירה.
המחט עברה לבסוף, אבל לא מספיק. כאילו החור כבר היה קיים משתי הצדיים וראיתי את המחט יוצאת מבפנים, אבל היא לא רצתה להמשיך הלאה, ופשוט נתקעה. הוצאתי אותה וניסיתי עם המחט הרפואית. כלום.
אחרי זה כבר שמתי זין על זה ועשיתי עוד לוב. חחח...
אולי אני אנסה אחרי זה עוד פעם, כשיהיו לי מחטים חדשות.
כן אני יודעת שאני מפגרת אבל אני עושה את זה יותר בשבי התהליך, לא בשביל החור עצמו.
ואם אתם רוצים סתם עגיל באף, לכו לפירסר, עדיף.