At A Glance
Author	noki
Contact	liat_s1@netvision.net.il
When	Three months ago
Artist	boaz
Studio	"skin line"
Location	kfar-saba,merkaz "sapir",IsraeL.

אני ידועה כחובבת פירסינגים מושבעת.

מה לעשות-זה ה"קיק"שלי,והחל מגיל 13(5שנים בערך)אני מתעקשת להתחורר במקומות שונים ומשונים,בהם הפופיק,האף,הלשון והאוזניים(הליקס ספיראלי שהותאם במיוחד בשבילי..).

לפני כל עגיל שלי וחירורו,עמדה "תקופת ביטחון"כמו שאני נוהגת לקרוא לזה,שבה ביררתי מה הסיכונים בעשיתו,חיכיתי לראות אם אני באמת רוצה אותו כדי לא לעשות ואז להווכח שזה היה סתם שיגעון חולף,עשיתי "סבב סטודיואים" כדי לראות איפה כדאי לעשות,ובכלל-שקלתי,תכננתי וחיכיתי בסבלנות עד למועד החירור עצמו,דבר שהוכיח את עצמו במועיל ונחוץ ביותר פעם אחר פעם.

-לפני כל עגיל נהגתי כך,כולם,מלבד העגיל האחרון שלי שעליו אספר לכם והוא *האורביטל העילי *שלי(אורביטל הליקס) שחורר ביום בהיר וחמים לפני 3חודשים.

באותו יום הוזמנתי לבוא עם ידיד לסטודיו הקרוב "ללוות אותו ולעודד את רוחו בעודו עומד לעשות לברט שמהכאב הכרוך בעשייתו הוא פחד מאוד.

אני כמובן כידידה טובה הסכמתי ונאותי לבוא איתו לשם(למרות היותי מודעת לעובדה שבכל פעם שאני עוברת ליד סטודיו אני מרגישה מכושפת משהו,בא לי להתחורר שוב..),כאשר אני מבטיחה לעצמי ש"לא משנה מה,אני לא עושה עוד פירסינג היום,אני רק אלווה אותו וזהו."

הגענו ליעדינו,הבחור מתיישב על מיטת הטיפולים ומתכונן ל"כאב של החיים שלו",ואני מרגיעה אותו ואומרת שיהיה בסדר,ושזה שווה את הכאב..

תוך שתיי שניות בדיוק ואפס כאבים,לו יש פירס חדש,ולי יש קנאה גדולה ורצון מטורף לאחד נוסף אצלי..

שכחתי מה הבטחתי לעצמי,והחלטתי להתחורר.

בהחלטה של רגע,אימפולסיבית ושטותית לחלוטין,העלתי במוחי את העגיל שהכי הקסים אותי בשיטותיי האחרונים בBME,והגעתי למסקנה שאני רוצה *אורביטל*,ועכשיו!

אמרתי לפירסר איזה עגיל אני רוצה,ולאחר כמה הסברים קצרים מצידי ו"תמונה לדוגמא"שמצאתי איפהשהו באינטרנט,(שזה כשלעצמו היה צריך לשים אצלי מול העיניים שלט ניאון מהבהב בצורת"זהירות!!!סכנה!!!",אבל כנראה שפספסתי אותו אי שם בדרך...)

הוא הבין וניגש לעבודה.

הוחלט לחורר אותי עם שתיי מחטים בעובי 1.6מ"מ,שלחורים שהם יצרו תוכנס טבעת לחץ גדולה למדיי באותו עובי.

ישבתי על המיטה,מתרגשת,מלאת אנדרנלין וציפיה,ואולי גם קצת פחד,ואז זה התחיל-במקום חירור זריז מדויק וטוב שיזכה לסיכויי החלמה טובים בהמשך,זכיתי למסע סבל וכאבי-רצח נוראיים שארך 15דקות(על השעון!!!!!!מדדתי בדיוק!!!)ויצר מצב שבו אין סיכוי שהפירס יחלים או יבריא אי פעם כהלכה,בעקבות פספוס בקביעת זוויות החירור והחורים..

למרות שהיו לי ספקות בקשר לאיכות החירור,יצאתי מהסטודיו שמחה ומאושרת עם חור חדש מדליק ומיוחד,שעוד לא ראיתי אצל אף אחד כאן בארץ,כשאני מבטיחה לטפל בו היטב לפי כל הכללים המקובלים.

-זה מה שאכן עשיתי,רק הבעיה הייתה,שלא משנה כמה שלא טיפלתי בו האוזן רק המשיכה להתנפח,להסגיל(כן,מלשון *להיות סגולה*!)ולכאוב ברמות כאלו,שכל פעם שהתכופפתי טיפה או הזזתי את הראש הרגשתי דפיקות לב מתוך האוזן,וכאב חד פילח לי את כל הראש שוב ושוב.

לאחר 4ימים,כשהכאב היה כבר בלתי נסבל,חזרתי לסטודיו והתחננתי אל הפירסר שיחליף לי את העגיל בעגיל בקוטר אחר,בזוג עגילים נפרדים,במוטות(ברבלים),שיוריד לי אותו לגמריי,או שיכרות לי את האוזן מצידי-הכל,העיקר שהכאבים יפסקו.

הוא מצידו התנצל עמוקות וציין כי

***זו הפעם הראשונה שהוא מבצע את העגיל המסויים הזה***.

התברר לנו,שבגלל הזוויות השגויות העגיל עצמו הפעיל לחץ אנטומי חזק על החורים ועשה צרות מפה עד להודעה חדשה,ואכן הוא הוחלף בשתי טבעות לחץ נפרדות קטנות יותר,זמן קצר אחר כך בעגיל פרסה פתוחה(בהתאם לזוויות)עד להבראתו,וסוף סוף,לפני יומיים בדיוק,החזרתי סופית את הטבעת המקורית והראשונית,ואני מקווה מאוד שכל הסיפור לא יחזור על עצמו שוב והעגיל יחלים סופית בקרוב.

(אם כזה דבר אפשרי בכלל בהתחשב בגורמים שציינתי קודם).

לי אישית היה מזל גדול,והצלחתי לצאת מהתסבוכת הזו שנגרמה בגלל רשלנות וחפיפניקיות,הן מצדי כשלא טרחתי לבצע את הצעדים הנדרשים לפני ביצוע פירסינג,והן מצד הפירסר חסר האחריות שביצע אותו כמו שביצע..אבל זה לא תמיד כך,וכל המקרה היה יכול להסתיים הרבה יותר גרוע..

אז אני מקווה שתלמדו משהו מהסיפור שלי ותקחו ממנו את מוסר ההשכל הנכון

כי תכלס-

פירסינג זה לא משחק..

פשוט תבדקו טוב טוב לפני שאתם מחליטים לעשות משהו,וכשאתם בטוחים-לכו על זה בגדול,כי חיים רק פעם אחת..

אוהבת המון,

נוקיטה(ליאת) מרעננה.