ההרחבה שלי והפקת לקחים
At A Glance Author anonymous Contact anonymous@bme.anon When It just happened Artist me and later Shai the piercer Studio Zhobino Location Tel-Aviv, Israel הרחבה זו התמכרות.
הכל התחיל בבננה של טבור שהכנסתי לחור הפשוט שלי בתנוך.
מיד אחר זה הפך למאוד אופנתי וכל הבצפר שלי, בנים ובנות, כבר התקשט בכאלו.
כמובן שאני תמיד חייבת דברים מקוריים (מן תכונה טורדנית כזו שלי) ,לאט לאט התחלתי להוסיף עוד ועוד עגילים וסיכות ביטחון למיניהן לחור..
ככה כל יום עוד עגיל..
עד שהגעתי למצב של 4 עגילים ו3 סיכות ביטחון גדולות בחור! מראה לא יפה במיוחד.
נעזוב את זה.
יום אחד רקדתי לי במועדון שלי..שלפתע הבחנתי במשהו מנצנץ לו על הרצפה, הרמתי וראיתי שזה טאנל קטנטן (כ5-4 מ"מ) וחמוד. חייכתי חיוך זדוני והכנסתי לכיס.
כשחזרתי הביתה חיטאתי וניסיתי להכניס אותו..כמובן שהחור הצטמצם במהירות כשהוצאתי את העגילים וגם מההתחלה הוא לא היה רחב מספיק בשבילו.
הלכתי לישון מאוכזבת..
הימים עברו..עד שיום אחד ראיתי את חברתי עם מקל פלסטיק לאיסוף שיער (דק בקצה ומתעבה בהמשך)- סטרצ'ר מאולתר.
מה ידעתי אז על הרחבות? (כלום!). לא ידעתי שצריך להרחיב בהדרגה, אז פשוט לקחתי את זה ממנה ובאותו ערב נטלתי קצת וזלין, הרבה הרבה קרח שירדים לי את המקום- והתחלתי להרחיב במרץ..
כל כך כאב...אבל מהכאב הטובJ, האורגזמי, שלאחריו נשכבתי במיטה מותשת .
כאב כאב כאב!
בסופו של התהליך (כשכבר לא יכולתי לעמוד בכאב יותר) שברתי קצת את המקל שיהיה יותר נוח להסתובב איתו באוזן וחסמתי בגומיה מכל צד.
זה נראה די מוזר וקיבלתי בבית-ספר תגובות מאוד מזועזעות- לא משהו שיפריע לי, זה זמני גם ככה.
התהלכתי לי כך במשך שבוע-שבועיים (ניקיתי וטיפלתי במרץ) וכשהורדתי- הטאנל נכנס בקלות!
יש!
הכל היה טוב ויפה. נהניתי מה"טאנל" שלי (מיד תבינו) כמה חודשים, עד שיום אחד הופיע פצע קטן בתוך החור. לא נלחצתי מזה יותר מדי והמשכתי לטפל..
אבל הפצע התפתח למוגלה , יובש וכאבים איומים והמשחה שהשתמשתי בה הפסיקה להועיל.
במקביל התנפחה לי בלוטת הלימפה ונורא כאב. הכל היה נורא לא נעים.
מהר מהר מהר מצאתי יום ונסעתי ל"סיבוב סטודיואים" (כך אני קוראת לזה; אני עושה את זה כל כמה שבועותJ) כדי לשמוע כמה חוות דעת.
בסטודיו אחד ניקו לי את החור- המון דם ומוגלה ובסטודיו אחר ("ז'ובינו") הוציאו לי את זה.
הפירסר, שי, היה המום- "זה לא טאנל!" הוא צעק ונתן לי לחזות בחתיכת המתכת שהיתה בתוכי;
זה התקלף והשחיר לגמרי..
ואני ישבתי שם, כואבת ומפוחדת.
אני וחברה שלי התבדחנו אחרי כל התהליך, שאולי זה היה בכלל חלק מאופניים או שרשרת ובכלל לא ידענו.
בכל מקרה, היא שלף את זה החוצה והתכוון לזרוק את זה לפח.
ביקשתי שיתן לי מזכרת והתחייבתי לא להחזיר את זה לעולם לאוזן שלי.
הכנסתי את זה לשקית קטנה ושמתי בארנק, שאני אוכל להתבונן בזה ברגעים קשים ולהשתעשע ;-).
שי הפירסר מיד החליף לטבעת לחץ בעובי המתאים מסרג'יקל סטיל.
הוא חיפש גולה מתאימה ולא מצא. כל הזמן ניסה עוד ועוד גולות שהיו גדולות מדי.
בסופו של דבר עם הרבה כוח ופלאייר הוא הצליח לבסוף לסגור את טבעת הלחץ!
הגולה 'ישבה' מאוד לחוץ בתוכה ולא היה ניתן לסובב אותה כמו שזה צריך להיות.
אבל לא היה איכפת לי באותו רגע. הרגשתי מצויין- הלחץ התמידי שהרגשתי, והכאב כבר החלו לשכוח.
הייתי מרוצה לגמרי!
חזרתי הביתה שמחה וטובת לב, הזמנתי חברה להשוויץ ולספר לה את אירועי היום.
בעוד אנו מדברות פתאום שמענו -קליק-! והגולה קיפצה לה על המיטה.
כנראה שהלחץ היה גדול מדי.
נורא התאכזבתי, זה ברור שלא הצלחנו להחזיר אותה לשם.
גייסתי את כל חברי חובבי-הפירסינג למשימה אבל אף אחד לא הצליח.
ושוב- גומיות. לא יפה במיוחד אבל ככה זה יעיל באופן זמני.
כשטבעת הלחץ תהיה סגורה אני ארגיש שלמות, בינתיים אני מוטרדת (מוזר אבל ככה אני).
בכל מקרה, זה הרבה יותר יפה ככה, והדלקת שהייתה לי שם נעלמה יחד עם הבלוטה הנפוחה במורד הצוואר.
חברים- הסיפור הזה הוא לא סתם יפה- יש לו גם לקח חשוב! ;-)
לעולם לא מרחיבים לבד, לעולם לא מרחיבים המון בפעם אחת ולעולם לא שמים טאנלים לא מזוהים!
אתם הבנתם?!
איך ההורים הגיבו?
הממ..
הם לא ממש שמו לב מה התחולל באוזן שלי (יש לי שיער מאוד ארוך וסבוך) אבל כשהחלפתי לטבעת לחץ זה ממש ממש בלט (אוייי כל כך יפהJ) ולא יכולתי להסתיר יותר- אז גיליתי!
המראה בימים הראשונים לא היה כל כך סימפטי- העגיל הכבד משך את החור למטה- לא מלבב במיוחד.
אמא התפחלצה לגמרי ודרשה להוריד..
העדפתי שלא (בלי עגיל זה נראה אפילו יותר מפחיד, מסתבר).
שכנעתי אותה והסברתי שהאוזן שלי לא תהיה שסועה באמצע והעגיל לא יתלש.
היא החמיצה פנים כמה ימים- אבל הסכימה.
ככה זה תמיד!
כל החברים חושבים שזה פשוט יפה ושאני משוגעת, אבל הם כבר מכירים אותי אני מניחה.
אחרים חושבים שזה מזעזע וכואב נורא ומחריד ושהתנוך שלי נמשך מטה.
כולם מסכימים שאני צריכה להיפרד מכמה חורים באוזן הזו מאחר שעכשיו זה נראה יותר עמוס מתמיד; 3 הליקסים, טראגוס, העגיל המורחב האהוב ועוד 2 (לברט סטאד ומוט טפלון).
זה קשה אבל אני לאט לאט עושה את זה. כך זה יותר יפה ואפשר להתייחס לכל פירסינג ביותר תשומת לב. (ולא רואים מראה כללי של אוזן עמוסה).
תמיד רציתי טאנל (בגודל 10 מ"מ בערך) אבל הטבעת לחץ כל כך מחמיאה לי כך שכנראה אתחיל להרחיב בקרוב באוזן השנייה (בכוונה לשים שם טאנל). הפעם בסטודיו מסודר ובהדרגה.
זהו בעצם.
הערה אחרונה לסוף: אני מקווה שהבנתם כמה טעיתי ומקווה שלא נתתי לכם רעיונות כלשהם .
הסיפור נכתב למען אלה שמתעצלים\קמצנים מכדי ללכת להרחיב באופן מסודר ואני מקווה שגרמתי להם להחכים, זו הייתה המטרה שלי.
נוקי.