At A Glance Author zwei Contact zwei@bme.anon IAM Zwei When Two years ago Artist Dany Studio Yakoza Location Central Bus Station, Tel-Aviv, ISRAEL אחד ממכרי נהג לומר ללא-סוף ש"בית הספר הכי טוב הוא החיים, חבל רק שהם עולים כל כך ביוקר". אני נאלץ לא להסכים איתו - כולנו עושים טעויות (וחלקנו, כמו כותב שורות אלו, אף יותר מהממוצע), אבל כדאי לתת לאחרים ללמוד קודם, ואז להשתדל לא לחזור על הטעויות שלהם. הקטע שאני מקליד ברגעים כאלו מספר על טעות כזאת - הפירסינג הראשון שלי.לפני מעט יותר משנתיים, גמלה בליבי החלטה שאני בהחלט רוצה להתנקב. ברגע נדיר של חוכמה, החלטתי לחכות חודש, כדי להבטיח שלא אתחרט. זה בהחלט היה רעיון טוב, אבל לצערי היה אחרון הרעיונות הטובים שלי בנושא, ומכל המתואר כאן, רק עליו אני ממליץ לכם לחזור.
כך שבבוקר יום אחד (שהיה יום חמישי כמדומני. תמיד קורים דברים רעים בימי חמישי), הגעתי אל התחנה המרכזית החדשה בת"א, כדי לבקר ב"יאקוזה", אחד משלושת הסטודיואים ששוכנים שם, שעל הפירסר הראשי שבו, דני, שמעתי דברים טובים מחברים שכבר עברו תחת ידיו.
כך נכנסתי, חמוש במזומנים וברצון עז לצאת כשבאוזני מתנוסס לו אינדאסטריאל, עדיף מטיטאניום. כשהבעתי את רצוני בפני הבחורה שאתרע מזלה לעמוד מהצד השני של הדלפק, התבקשתי להפקיד 150 ש"ח, וללכת לחנות השניה שלהם, לפגוש את דני, שהוא מומחה בדברים כאלו.
וכך, הלכתי אל אותה חנות, כשכיסי קל יותר ב-150 ש"ח. שם פגשתי בדני, ענק ג'ינג'י נחמד, שביקש ממני לחכות מעט, כיוון שבעל החנות היה עסוק בספירת המלאי, והשתמש בחדרו של דני לשם כך. אחרי המתנה מסויימת, שבה דיברנו על דברים שאיני זוכר, נכנסתי לחדר, שאמנם היה נקי, אך מבולגן מאוד. דני הסביר לי שאין ברשותו ברבל ארוך מספיק בשביל אינדאסטריאל, ושאולי כדאי לי לשקול משהו אחר.
וכאן ביצעתי את הטעות הראשונה לאותו יום - במקום לבקש שיזמין עגיל מתאים, החלטתי במהירות על מיקום אחר - טרגוס, בלא להחשיב את התוצאות. דני הציע לי אנטי-טרגוס במקום - במיקום הזה, לעומת הטרגוס, הפירסינג יגורה פחות, וגם יהיה לי יותר נוח לחיות עמו.
אבל כאן עשיתי את הטעות השניה באותו יום, והתעקשתי על שלי מבלי להקשיב לפירסר, שבדרך כלל מבין הרבה יותר מהמנוקב בנושא. אך טעות זו היתה פחות טראגית מזו שבאה אחריה, כשדני, אחרי שהוא סימן נקודה כחולה ובוהקת על אוזני, בעט פשוט שלא חוטא קודם, עטה על עצמו כפפות, והוציא מחט מאריזה סגורה - לפי הנוהל המקובל, אך הוציא את העגיל מקופסה פשוטה, כשהוא לא עטוף בשום צורה שהיא.
אם היתה בינה בראשי, הייתי דורש שהתכשיט ינוקה באוטוקלב קודם לכן - אך לצערי, הבינה הייתה ממני והלאה, וגם אוטוקלב לא הייה במקום. הסיכון שחשפתי את עצמי אליו גדול - ולמזלי הרב, לא נדבקתי בצהבת, איידס, או שאר מחלות נגיפיות העוברות בדם. אולי זה מזל של טיפשים, אך אני ממליץ לקוראי וקוראות קטע זה שלא לסמוך על המזל - עדיף לחפש סטודיו עם אוטוקלב תקין, המשתמשים בו.
האנדרנלין התחיל לזרום לגופי, כשדני ניקה את המקום עם חומר חיטוי, ואז החזיק את המקום במלקחיים, שגם הם, הוצאו ממגירה, אך לא מאריזה סטרילית כלשהי, ואפילו לא נוגבו בחומר מחטא כלשהו. את המחט הוא חיבר למעין מחזיק, שגם הוא לא עבר עיקור - אם כי זה לא משנה, בהתחשב בכך ששום דבר לא עבר עיקור (מאוחר יותר הסתבר לי, שאכן, יאקוזה, למרות מקור השם היפני, כלל לא מתחשבים בניקיון).
אך לפני שידעתי, המחט כבר היתה בתוכי, ובמהרה נצץ באוזני עגיל חדש. דני נתן לי פתקה קטנה עם הוראות טיפול (שכיום אני יודע שהיו מזיקות יותר משהם היו מועילות), וקופסה קטנה עם פולידין - משחה אנטיספטית, אך בהחלט לא קלה (ובכלל, היתה כאן עברה על החוק - אפשר למכור פולידים רק בקופסה המקורית, ורק בבתי מרקחת).
מהר מאוד גיליתי את הבעיה שבטרגוס - לא יכולתי לישון על אותו צד, וגם באוזניות לא יכולתי להשתמש, מה שהוריד את הפרודקטיביות שלי בעבודה (כי מה לעשות, ואיני יכול לתכנת כהלכה ללא פס-קול הולם).
כך שאחרי שבוע בדיוק, הסרתי את העגיל מאוזני, ובזה הסתיים הסיפור. למזלי, בריאותי נשארה שפירה, אך אני חוזר ומדגיש: אני הייתי אידיוט. אתם, אם אתם באמת מתכוונים להתנקב, חפשו סטודיו שבו כל הכלים מחוטאים באוטוקלב, ובריאות הלקוחות חשובה. ואם אתם לא יודעים מדוע זה כדאי, פשוט המשיכו לקרוא באתר הזה, או בקרו בפורום העברי בנושא, ששוכן בכתובת